ניתוחים ותיקון מיניסקוס ורצועות, תיתוח החלפת ברכיים

מהו המניסקוס (סהרון) ומה תפקידו?


המיניסקוס (סהרון) מורכב ממבנה ג'לטיני, שעיקרו קולגן, בצורך חצי סהר, מעל עצם השוק, בתוך מפרק הברך בכל ברך ישנם שני מניסקוסים – פנימי וחיצוני (מדיאלי ולטראלי). למניסקוס תפקיד חשוב בתפקוד תקין של הברך: בלימת זעזועים מסחוסי הברך, הקטנת העומס על הסחוסים ושמירה עליהם משחיקה מוקדמת, תרומה ליציבות ושמירה על רטיבות הברך.

 מה גורם לקרע במיניסקוס?


עקרונית, אם אתה חי אתה קורע את המיניסקוס.

המיניסקוס יכול להיקרע במלואו או באופן חלקי בעקבות חבלה, במיוחד בגלל תנועה סיבובית של הברך, כאשר כף הרגל נותרת במקומה והברך מסתובבת. כמוכן, עומס מצטבר ונזק איטי וניוון (בגלל גיל, יתר או חוסר פעילות) יכולים לגרום לקרע מיניסקלי. חומרת הפציעה במיניסקוס תלויה בגיל החולה, בנסיבות החבלה, בגודל הקרע ובמיקומו, כאשר החלק הפנימי של המניסקוס אינו מחלים בקלות לעומת החלק החיצוני. שחקני כדורגל וטניס למשל סובלים מקרע או נזק במיניסקוס ורקמות אחרות תוך כדי המשחק, כאשר הם מסובבים את הברך בעוד רגל הציר נותרת במקומה.

מהם הסימפטומים של פגיעה במיניסקוס?


התסמינים העיקריים בגין קרע במיניסקוס כוללים: כאבים בברך בעיקר בעמידה על הרגל הפגועה ובכריעה, נפיחות בברך הפגועה, הגבלה בכיפוף או ביישור הברך, תחושת נעילה הגורמת לחוסר יכולת ליישר את הברך באופן מלא ולעתים גם שמיעת רעשים בברך מלווים בכאבים בתנועה.

טיפול בפציעות המיניסקוס:


 

ההחלטה על הטיפול תלויה במספר גורמים: גיל החולה, זמן הקרע במיניסקוס, מיקום הקרע וגודלו. נהוג כי באנשים מבוגרים, עם קרעים ניווניים, בעיקר אם כבר  קיימת שחיקה מסויימת בברך, לטפל באופן שמרני: פיזיותרפיה, חיזוק שרירים עצמאי, כדורים להורדת הדלקת (ארקוקסיה, אטופן..) והורדת פעילות לתקופה קצובה. ניתן היום להיעזר בטיפול ע"י נעליים מיוחדות [אפוסתרפיה], ולעתים להיעזר בהזרקה לברך.

מאידך, בחולים צעירים ופעילים יותר, הסובלים מכאב ומהגבלה בתפקוד, יש מקום לטיפול ניתוחי מוקדם ככל האפשר. ברוב המקרים מבוצעת הטריה/כריתה של המיניסקוס הקרוע לשוליים יציבים על מנת למנוע התקדמות הקרע. לעתים רחוקות, 5% מהמקרים לערך, קיימת אפשרות לתפור את המינסיסקוס הקרוע, על מנת לשמור על הברך. התפירה מבוצעה בשיטה הארטרוסקופית ומחייבת נסיון רב ויכולת ניתוחית גבוהה.

הטריה של המיניסקוס הקרוע הטריה של המיניסקוס הקרוע תפירה של המיניסקוס תפירה של המיניסקוס

קרע של הרצועה הצולבת הקדמית


קרעים של הרצועה הצולבת הקדמית נגרמים עקב חבלה או תנועה סיבובית של הברך, כאשר כף הרגל נשארת קבועה והברך מסתובבת. ברוב המקרים, קרעים אלו מלווים בקרע של המיניסקוס, חבלה לסחוס ו/או בצקת של העצם.

בזמן הקרע נשמע רעש בברך (קליק), מתחיל כאב מיידי עד כדי הפסקת המשחק, ותוך זמן קצר (חצי שעה עד מספר שעות) מתפתחת נפיחות משמעותית של הברך.קרע של הרצועה הצולבת הקדמית

קרע של הרצועה הצולבת הקדמית גורם לחסר יציבות קדמי של הברך, "בריחה" של הברך עם נפיחות מלווה והחולה מרגיש כי הוא "לא סומך על הברך".

הטיפול ההתחלתי בקרע של הרצועה הצולבת הקדמית הינו מנוחה, קרח מעל חבישה מרופדת ופיזיותרפיה בהקדם האפשרי. טיפול זה יגרום לירידת הנפיחות, החזרת תנועת הברך ושמירה על כוח שרירי הירך.

כאשר מחזקים את שריר הירך הארבע-ראשי (קוואדריצפס), הדבר יגרום להחזרת חלק מיצביות הברך, ולעתים אצל חלק מהחולים יציבות הברך מספיקה לחזרה לתפקוד היומיום, ללא צורך בטיפול ניתוחי.

אבל, כאשר מדובר בחולים צעירים יותר, העוסקים בספורט כתחביב או בספורטאים מקצועיים, המרגישים חסר יציבות של הברך, עם בריחה של הברך וחסר יכולת לחזור להתאמן ולשחק- במקרים אלה יש צורך בטיפול ניתוחי לצורך שחזור הרצועה הצולבת. בזמן שחזור הרצועה, אנו מטפלים בבעיות הנלוות: קרעים של המיניסקוס או הפגיעות בסחוס המפרק.

ניתוח קרע של הרצועה הצולבת הקדמית כאן המקום לציין כי קרע של הרצועה הצולבת הקדמית, הגורם לחסר יציבות של הברך, עם הזמן יגרום לפגיעה במרכיבי הברך. הוכח בספרות הרפואית כי במצב זה גובר הסיכוי לקרעים של המיניסקוס פי תשעה וכן קיים סיכון מוגבר לשחיקה מוקדמת של הברך. לכן, הנטיה אצל צעירים ופעילים, בעיקר העוסקים בספורט, לבצע שחזור כירורגי של הרצועה.

כיום, מבוצע השחזור בצורה ארטרוסקופית. השתל יכול להילקח באותו ניתוח מהגידים המכופפים של הברך (המסטרינגס) או מגיד הפיקה, לפי העדפת המנתח ותפקוד החולה. לעתים הרופא ו/או החולה מעדיפים להשתמש בגיד "אלוגרפט" שנלקח מגופה או בגידים סינתטיים.
השתל מוכנס לברך בצורה ארטרוסקופית, ומקובע בשטות שונות [ברגים מטיטניום, ברגים נספגים או ע"י כפתור] דרך אותם שני חורים ארטרוסקופיים.

השיקום לאחר שחזור רצועה צולבתצ הינו ארוך. עקרונית, לאחר שבוע מהניתוח יש צורך בתחילת פיזיותרפיה, עדיף ע"י פיזיותרפיסט מומחה ספורט/ברכיים, והמהלך הכללי הינו:

ניתוח קרע של הרצועה הצולבת הקדמית הגעה לטווח תנועה מלא, כולל יישור וכיפוף מלאים, והליכה חופשית – לאחר חודש וחצי.

חיזוק והליכות בין חודש וחצי עד 3 חודשים. לאחר 3 חודשים תחילת הלכיות אורוכת , חיזוקים דינמיים, טרמפולינה ותחילת ריצות. לאחר 4-5 חודשים ריצה במישור ותחילת תנועה סיבובית.

לאחר 6-7 חודשים חזרה לספורט מגע (כדורגל/כדורסל…).


סיבוכים של הניתוח
: חסר יכולת יישור או כיפוף עד הסוף , חסר יציבות סיבובית אשר תגרום לחסר יציבות חוזר של הברך, קריש דם של השוק, כאבים בברך ולעתים חסר תחושה באזור השוק הפנימית עקב פציעה בעצב שטחי שאינו נראה לעין במהלך קצירת הגידים.

מחלת שחיקה של הברך


מחלת השחיקה (אוסטאוארטריטיס) הינה מחלה הפוגעת במספר מפרקים של הגוף. המפרק הנפגע ביותר הינו מפרק הברך, עקב היותו נושא משקל.   המחלה גורמת להתפוררות הסחוס המפרקי, אשר מכסה את שלוש העצמות המרכיבות את הברך: עצם הירך (פמור), עצם השוק (טיביה) ופיקת הברך. התפוררות הסחוס גורמת ליצירת תגובה דלקתית כימית במעטפת הפנימית של הברך (סינוביה), יצירת נוזל בברך, נפיחות ותחילת עיוות של מבנה הברך עם הזמן. בנוסף הנוזל הדלקתי גורם לפגיעה ברצועות הברך, ניוון של המיניסקוס ולשינוי במתח הרצועות הצידיות המייצבות את הברך.

ברך שחוקה וברך תקינה ברך שחוקה וברך תקינה

גורמי הסיכון העיקריים להתפתחות שחיקה של הברך הינם: גיל, עודף משקל ונטיה גנטית. גורמים נוספים המעלים את הסיכוי לחלות במחלה: סוג העבודה, פציעות ספורט (קרעים של רצועות ומיניסקוסים) ושברים של הברך.

מחלת השחיקה מתבטאת בהדרגה: כאבים בברך, קושי בתחילת התנועה בבוקר-נוקשות בוקר, נפיחות של הברך בעיקר בצד הפנימי, קושי ביישור או כיפוף הברך, חריקות בתנועה ולעתים נעילה של הברך. עם הזמן חל שינוי בצורת של הברך- בד"כ ברכיים מתעקמות פנימה בצורת . מחלת השחיקה משפיעה על כל תחומי החיים: כאבי לילה, קימה בבוקר, ישיבה, כריעת ברך, קניות, מדרגות, טיולים, פעילות ספורט ואפילו על עבודת הבית. עם הזמן הברכיים מתעקמות פנימה בצורת().

האבחנה נעשית ע"י רופא המשפחה ובדיקת אורטופד מטפל. צילום פשוט של שתי הברכיים בעמידה מראה את המחלה ואת חומרתה.

הטיפול במחלת השחיקה הינו הדרגתי ומותאם לחומרת המחלה: קל, בינוני וקשה. מטרת הטיפול העיקרית הינה הורדת הכאבים ושמירה על איכות החיים.   בשלב הראשון הטיפול הינו שמרני: מנוחה בזמן כאב, התאמת הפעילות למצב הברך ושימוש בקרח מקומי. ניתן להיעזר במקל או בקביים להליכה. הורדת המשקל באופן הדרגתי הינה חשובה מאוד לטיפול בהתפתחות המחלה, ובהמשך גם בשיקום הברך. מומלץ טיפול פיזיותרפיה כבר בהתחלה, להורדת כאבים ונפיחת בברך ולחיזוק שרירי הירכיים. ניתן להיעזר בטיפולים פיזיקליים כמו חימום לפולסים חשמליים והידרותרפיה. סוגי ספורט מומלצים הינם: שחייה, הליכות קצרות ואופני כושר.

הטיפול התרופתי מחולק למספר סוגים: משחות, נוגדי כאב (אופטלגין, טרמדקס..), נוגדי דלקת (אטופן, ארקוקסיה..) ותוספי מזון מחזקי סחוס הברך (מגהגלופלקס, ארטריל). בשלבים מסויימים ניתן להיעזר ע"י אפוסתרפיה.

אם הטיפול לא עזר ניתן לנסות טיפול ע"י הזרקות מסוגים שונים: סטירואידים [קורטיזון, דיפרוספאן, דפומדרול..], או חומצה היאלורנית (כרבות תרנגולת) מסוגים שונים [סינביסק, ארטריז, אוסטניל…]. קיימים שני סוגים נוספים של זריקות, המופקים מדם החולה: פלזמה ואורטוקין. עלות זריקות אלה הינה גבוהה, ניתנות במרפאות ספציפיות ויעילותן נתונה בספק.

במידה וכל הטיפולים השמרניים הנ"ל לא גרמו להטבה במצב הברך או באיכות החיים, יש מקום להתקדם לטיפול כירורגי. כאשר חומרת השחיקה הינה קלה יותר, ניתן לטפל ע"י ארטרוסקופיה. ניתוח זה הינו אמבולטרי ומטרתו לשטוף את הברך, לנקות מיניסקוס קרוע וסחוסים לא יציבים.

לעתים ניתוח ארטרוסקופיה לא מספיק לטפל בשחיקת הברך, בעיקר כאשר השחיקה קשה, ויש צורך בטיפול ניתוחי ע"י החלפה חלקית או מלאה של הברך. ניתוח זה הינו נפוץ מאוד היום. הגיל הממוצע להחלפת הברך יורד עם השנים, אך עדיין המנתחים משתדלים לבצע אותו לקראת גיל 60 לפחות. אורך חיי משתל ההחלפה הממוצע הינו 15 שנים, והוא עולה עם הזמן ועם השיפור באיכות המשתלים והטכניקה הניתוחית. ניתוחים אלו מוצלחים ב- 90-95% וגורמים לשיפור ניכר בתפקוד ובאיכות החיים. לעתים קיימים סיבוכים לאחר הניתוח, כמו זיהום או התרופפות של המשתל. סיבוכים אלו מטופלים לפי חומרתם וזמן גילוים.

השתלת ברך ניתוח ברכיים

צרו איתנו קשר